3 Quotes by יעל נאמן

היא לא היתה מוכנה להוציא את זה מתחת ידה. זה עינה אותה נורא, כי היה ברור שזה אבסורד מוחלט - בגלל מילה אחת שפזית לא מצליחה להחליט עליה אי-אפשר להוציא את הספר. בסופו של דבר היא פשוט ביקשה שנפטר אותה, כדי לגאול אותה מזה, וככה זה נגמר

פזית עבדה בשגרירות האמריקאית, היא עבדה בתרגום של קטעי עיתונות שקשורים לחדשות. בתקופה הזאת היא גרה ברחוב ויזל, והיא היתה עולה אלי לפעמים בדרך מהסופר עם השקיות ואומרת: 'אני לא יכולה יותר, אני לא מסוגלת להמשיך לעבוד בתרגום הזה', ואמרתי לה: 'אבל יש לך עבודה, העבודה מפרנסת אותך.' היא עבדה שם הרבה שנים, אבל בסוף הרימה ידיים והתפטרה. היא עזבה כי היא אף פעם לא היתה מסופקת. היא תמיד הרגישה שהתרגום לא מספיק טוב, והמחשבות האלה היו מטריפות אותה.

לא התחקיתי באופן ישיר אחרי הספרים והסופרים שפזית אהבה, לא שאלתי את האנשים שנפגשתי איתם אם הם יודעים וזוכרים מה פזית אהבה. התייחסתי לזה רק אם זה נשר כמו עלה מדבריהם. אני לא אוהבת רשימות של ספרים. יש ברשימתיות שלהן משהו הפוך כל כך מהאופן שבו ספרים נצברים ונספגים וממשיכים לנזול ולהשתרשר זה מזה ומהחיים עצמם בחיי קריאה של אדם.